פיברומיאלגיה היא תסמונת של כאבי שרירים ותשישות. הפיברומיאלגיה היא מחלה של רקמות רכות או ראומטיזם של השרירים. כיוון שחלק מהתסמונות מסתמכות בעיקר על ידי תלונות החולה ותחושותיו ולא על פי בדיקות מעבדה מדויקות, קשה מאוד לאבחן בוודאות תסמונת זו, שתסמיניה רבים ושכיחים ועשויים להופיע גם בסיטואציות שאינן פיברומיאלגיה.
במחקרים שנעשו בשנים האחרונות גילו שתלונות מסוימות של חולי פיברומיאלגיה, כמו כאב מפושט בשרירים ונקודות רגישות, שונות במקצת מתלונות של חולים כרוניים אחרים, ובכך עזרו לאבחן מחלה זו באופן מדויק יותר כולל חוקר פרטי לתאונות דרכים מסוכנות.
כדי שהכאב יענה על דרישות ההגדרה הוא צריך להיות בכל הגוף ונמשך כשלושה חודשים לפחות. מאפיין נוסף הוא הרגישות ללחץ ב-18 נקודות מסוימות בגוף. מיקומן של נקודות אלו – 2 ברכיים, 2 מרפקים, 2 צדדים חיצוניים בירכיים, 2 מעל האגן, 2 מעל החזה, 2 בעצמות הצוואר, 2 מעל השכמות, 2 בכתפיים ו-2 בעורף. על פי המחקר נקבע כי נדרשת רגישות לפחות ב-11 נקודות מתוך אותן 18 נקודות אותן מנינו.
לאורך השנים ובעקבות מקרים חוזרים ונשנים של נפגעים, התברר כי בין המחלות שמתעוררות כתוצאה מטראומה בתאונת דרכים נמצאת גם הפיברומיאלגיה. מחקרים מוכיחים כי המחלה עלולה להיגרם כתוצאה מהפגיעה המוכרת לנפגעי תאונות דרכים בשם "צליפת השוט", בה הנפגע בעת התאונה מוטל במהירות קדימה ובגלל חגורת הבטיחות חוזר בבת אחת לאחור בתנופה חדה.
שאלת הקשר הסיבתי בין הופעת התסמונת לבין תאונה או תאונת דרכים נדונה לא אחת בפסיקה. כדוגמה למקרים בהם הכירה הפסיקה בקשר סיבתי, ת.א. (שלום חיפה) 18403/98 לרנר נ' כהן - שם היה מדובר בצליפת שוט מובהקת והדבר נזכר ברישומי חדר המיון.
היו מקרים בהם בית המשפט גם דחה טענת קשר סיבתי, הכל לפי בחינת כל הגורמים הרפואיים וחוות דעת מומחים בתחום.
כיום, מכירים בתי המשפט בקשר הסיבתי שבין התפרצות פיברומיאלגיה לבין טראומה (תאונת דרכים) ונפגעים זכאים לפיצוי בגין התפרצות המחלה.
